פסק-דין בתיק ת"א 4104-09

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובעת ילידת 1952, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4/12/2007, כאשר חצתה כביש במעבר חציה, ורכב אשר היה נהוג ע"י נתבע 1 פגע בה והפיל אותה על הכביש. ממקום התאונה הועברה התובעת לבי"ח סורוקה, שם קיבלה טיפול רפואי ראשוני בחדר המיון ושוחררה להמשך טיפול. מאוחר יותר אובחן אצל התובעת שבר ברדיוס דיסטלי יד ימין, וידה הושמה בגבס.

נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בביטוח חובה את רכבו של נתבע 1 בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאית התובעת.

הנכות הרפואית

2.      לבדיקת התובעת מונו שני מומחים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה.

תחום האורתופדיה

3.      בית המשפט מינה את ד"ר שי לוריא כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מציין ד"ר לוריא כי מאז התאונה סובלת התובעת מכאב מתמיד המלווה בהגבלה בתנועה בשורש כף יד ימין; בבדיקתה קיימת רגישות לא ממוקדת סביב שורש כף היד והגבלה בתנועות שורש כף היד ואמה; במיפוי לאחר התאונה עדות לשבר ברדיוס המרוחק.

ד"ר לוריא מוסיף ומציין כי, אמנם לא מדובר בפגיעה מרשימה בצילומים, אך ייתכן מרכיב של אי-יציבות במפרק ותסמונת כאב המתבטאת בהפרעה בתנועה.

ד"ר לוריא קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20% ביד ימין דומיננטית לפי סעיף 44 (10)(ב) לתוספת לתקנות הבטוח לאומי, בגין קישיון נוח של שורש כף היד.

כן קבע ד"ר לוריא כי התובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 100% במשך חודשיים, שבהם היא היתה בחופשת מחלה.

תחום הפסיכיאטריה

4.      בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר י' שוורצמן כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מציין ד"ר שוורצמן כי התובעת התמצאה בסיטואציה של הבדיקה והתנהגותה תאמה את הנסיבות; היא שיתפה פעולה ותשובותיה לשאלות היו לגופו של ענין; צורת חשיבתה לכידה ועקבית ותוכן מחשבותיה תואם למציאות; לא נצפו סימנים של הפרעות בתוכן חשיבה ולא נצפו סימנים להפרעות בתפיסה; אפקט תואם ללא ביטוי סף גירוי נמוך או סף תסכול נמוך; מצב רוחה של התובעת נינוח, פרט לרגעים שבהם היא הגיבה בהתרגשות לפרטים במהלך התיאור.

כן מציין ד"ר שוורצמן כי, בבדיקה הוא התרשם כי הנבדקת סבלה מסימנים אחדים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אשר תואמת את הערכתה ואבחנתה של הרופאה הפסיכיאטרית מטעם קופת חולים, ד"ר טלסניק, שאליה פנתה התובעת כחצי שנה אחרי התאונה; ואולם, כבר בתאריך 26/6/2008 כחצי שנה אחרי התאונה, צוין ע"י ד"ר טלסניק כי חל שיפור במצבה של התובעת, אשר הורידה את מינון התרופות בצורה משמעותית.

ד"ר שוורצמן מוסיף כי, אמנם התובעת ממשיכה במעקב רפואי, אבל מרישומים של ד"ר טלסניק נעדר דיווח על סימפטומים המאפייניםPTSD ; עם זאת, מהמסמכים הרפואיים עולה כי קיים תיאור של אי-יציבות רגשית בהקשר של אירועים חברתיים וכלכליים.

5.      בסופו של דבר העריך ד"ר שוורצמן כי התובעת סבלה מנכות זמנית בשיעור 10% במשך חצי שנה מיום התאונה לפי סעיף 34 (ב) לתוספת לתקנות לבטוח הלאומי. לאחר מכן, היא סבלה מנכות זמנית בשיעור 5% לתקופה נוספת של שנה לפי סעיף 34 (א)+(ב)(2) לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי. לאחר מכן, לא נותרה לתובעת נכות צמיתה ומצבה התאים להוראת סעיף 34 (א) לתוספת לתקנות, המתאר סימנים קלים ללא הפרעות בהתאמה הסוציאלית וללא הגבלה בכושר העבודה.

6.      ב"כ התובעת שלח לד"ר שוורצמן שתי סדרות של שאלות הבהרה. בתשובותיו הפנה ד"ר שוורצמן בעיקר אל חוות דעתו.

לאחר מכן, זומן ד"ר ששוורצמן על ידי התובעת לחקירה על תוכן חוות דעתו. במהלך חקירתו עמד ד"ר שוורצמן על תוכן חוות דעתו.